והא האי תנא דלא דריש דיו. וכולהו מידחו ותימה דבפרק השואל (ב''מ דף צה.) פריך הניחא למאן דאית ליה דיו אלא למאן דלית ליה דיו מאי איכא למימר ואף על גב דהתם לא מפריך קל וחומר ויש לומר דפריך למאי דס''ד מעיקרא להנך אמוראי:

ק''ו לשכינה י''ד יום. אור''ת משום דאמרינן בהמפלת (נדה דף לא.) שהאב ואם נותנין בו כל אחד ה' דברים והקב''ה נותן בו י' דברים וי''מ דנקט י''ד יום כנגד שני הסגרות דאין הסגר פחות מז' ימים וכן מוכח בתוספתא דמסכת אבות:

אני לא אדון קרן מקרן. לדבריהם קאמר להו דלדידיה לית ליה דיו היכא דמפריך ק''ו וא''ת מה לשן ורגל שכן הזיקן מצוי תאמר בקרן שאין הזיקו מצוי כ''כ דבחזקת שימור קיימי למ''ד פלגא נזקא קנסא ואין לומר מרשות לרשות גמרינן ומה רה''ר שהקיל בה לענין שן ורגל החמיר בה לענין קרן רשות הניזק לא כל שכן דמ''מ שייך למפרך שפיר כדמשמע לקמן דבעי למילף כופר שלם בתם בחצר הניזק מנזקין דרגל ופריך מה לנזקי' דרגל שכן ישנן באש וי''ל דלאו פירכא היא דאין חומרא זו מועלת לחייבו ברה''ר והכי דיינינן ק''ו ומה שן ורגל שאין חומרות מועילות לחייבו ברה''ר נ''ש כו' ובפ''ק דזבחים (דף י.) גבי שוחט לשמה לזרוק דמה שלא לשמה דפסול מק''ו דשוחט חוץ לזמנו דכשר ופריך מה לחוץ לזמנו שכן כרת אע''פ שאין חומרא זו מועלת לחוץ לזמנו לפסול חומרא שהחמירה תורה שאני דכיון שהחמירה תורה חומרא זו החמירה חומרא אחרת וא''ת והיכי קאמרי רבנן דיו כל ק''ו כך הוא דבשביל חומרא אחריתי קטנה שיש בזה מה שאין בזה יש ליתן בחמור כל החומרות שבקל וי''ל כיון שהחומרא מעין הדין שאנו באין ללמוד שייך לומר דיו שפיר וא''ת בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לה:) אמר ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק''ו ומה עבודה שהיא דוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא מת מצוה דוחה אותה והשתא נימא כמו שאינה דוחה את העבודה אלא בשב ואל תעשה כך אל תדחה שבת אלא בשב ואל תעשה וי''ל כיון דגוף העבודה נדחית מפני קבורת מת מצוה אין לנו לומר שתהא חמורה ממנה בשום מקום:

מידי ולא ד''א כתיב. תימה דנימא דאהני ק''ו למגע ומשא לטומאה גופיה ואהני דיו לומר דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובריש מסכת כלים ובסוף מסכת זבים משמע דש''ז של זב מטמא אדם לטמא בגדים וכ''ת לא שייך דיו לחלק בטומאה שלא מצינו שום דבר שמטמא במשא שלא יטמא אדם לטמא בגדים הא לעיל (בבא קמא דף יח:) אמרינן כי האי גוונא לר''ט אהני ק''ו לנ''ש ואהני דיו למגופו ואע''פ שלא מצינו נ''ש מגופו וכן לקמן גבי מפץ אומר אהני ק''ו לטומאת ערב ואהני דיו לטומאת ז' ואע''פ דלא מצינו דבר הנוגע במת שלא יטמא ז' ושמא יש לנו לחלק דנ''ש ומגופו שני דברים הן ואין זה לחצאין וכן לקמן יש דברים הנוגעים במת שאין להן טומאת ז' ואין נעשים אב הטומאה כגון אוכלין ומשקין וכלי חרס אבל הכא כיון שיש בו טומאת משא אי אפשר להיות לחצאין וכן בפ''ק דפסחים (דף יח:
ושם) ילפינן משקין הבאין מחמת שרץ ממשקין הבאין מחמת כלי ולא אמר דיו שיהיו שניים כמותם דלא מצינו דבר הנוגע בשרץ שלא יהא ראשון וא''ת ולימא דאהני ק''ו למגע לטמא אדם לטמא בגדים כרוקו ואהני דיו לאפוקי ממשא וי''ל הא נמי הוי לחצאין דלא אשכחן מידי שמגעו מטמא אדם לטמא בגדים שלא יטמא במשא ואדרבה אשכחן מרכב בריש מסכת כלים שמגעו מטמא אדם ולא לטמא בגדים ומשאו מטמא אדם לטמא בגדים וא''ת ולימא אהני ק''ו למשא ואהני דיו לאפוקי מגעו שלא יטמא אלא אדם לחודיה ולא לטמא בגדים שיהא דינו כמרכב הא נמי ליתא ולאו פירכא היא דמשא דלא כתיב ביה כלל ילפינן מק''ו ומגע דכתיב ביה לא נביא לכל דין מגע רוק מק''ו:

אלא האי תנא הוא. והני תנאי דאייתי פרק בתרא דנזיר (דף סו.) ותנא דמתני' דהתם קסברי ש''ז של זב מטמא במשא לא שייך לאתויי כלל הכא דהתם כולהו סברי דוקא קרוב לראיית זיבה מעת לעת או יומו מטמא ש''ז והכא בעי לאתויי תנא שיטמא במשא כל ז' בק''ו מרוקו וא''ת בפרק בנות כותים (נדה דף לד:) דקבעי רב יוסף ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא כו' ואמאי לא פשיט דמטמא במשא מק''ו מרוקו דטהור בטהור כמו קרי של זב דהכא וי''ל דבעיין דהתם לאו אליבא דרבי טרפון אלא אליבא דרבנן דאית להו דיו היכא דמפריך קל וחומר: